פעם המילה "אישה" הייתה מתעוררת בי בדימויים של הזנחה, משהו לא יפה, כמעט משפיל. היא נראתה לי כבדה ואפורה.
מסע החיפוש אחרי עצמי, לימוד הטבע שלי, הוביל אותי למבט חדש. פתאום "אישה" התמלאה אור — היא הפכה לייצוג של מהותו של יסוד הנשי:
נשיות — הכוח שלא שובר הרים אלא זורם סביבם.
עדינות — לא חולשה, אלא אומץ להיות פגיעה.
קבלה — עמוקה כמו אוקיינוס, היכולת להכיל את החיים בכל הביטויים שלהם.
יופי — לא תמונה, אלא זוהר פנימי, בכל גיל.
גמישות — חכמת הערבה שמתכופפת בסערה אך לא נשברת.
יכולת ליצור וללדת חדש — בין אם חיים, רעיון, פינה חמימה או עולם שלם של הרמוניה סביבנו.
"אישה" מעכשיו נשמעת כהכרה במשהו עוצמתי, בהמשך האמיתי של הטבע. במודע או לא, היא יוצרת סביבה, אווירה, מצב רוח — סוללת דרכים כמו חוטים בלתי נראים של האור הפנימי שלה.